אני כותבת את המאמר הזה ועדיין כ"כ בשוק שהכאבים המנסרים והבלתי נתפסים, שחוויתי בשנה האחרונה, ולאחרונה בצפיפות של התקף בן כארבעה ימים של התפטליות, בכי, תפילות, צריכת כימיקלים רעים (משכחי כאבים) מרב יאוש, מחשבות תכופות על אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי על חומר הרגעה לוריד, מבוכה מול עולם התפקוד, הילדים והמשפחה, כיבוי כל התחומים שאני אוהבת: יוגה וריקוד, תלות בבן הזוג שמחזיק את הבית ואת התנועות המפחידות שהחיים שלנו מביאים, חיסול בקבוקי c.b.d שבשתי יממות נעלמים, עישון מריחאונה.... שככ רציתי להפסיק, תחושת סיוט מתמשך וחוסר תקווה לרכות מלטפת, צ׳י שזורם באיזור הצוואר והגוף בקלילות משכרת, בריאות שלמה ונעימות מושלמת בכל הגופים: פיסיים, נפשיים, אנרגטיים ונשמתיים.
את האמניטה מוסקריה (Amanita muscaria) התחלתי ללמוד מבפנים ומבחוץ לאחר שהיא הגיעה אלי, בדרך נס, כדרכה השובבה והמופלאה. המונח "פטריית קסם" מקושר אליה, לאו דווקא כפטריה הזייתית, כך אני מבינה עכשו, לאחר כחצי שנה של היכרות קרובה איתה, אלא דווקא על יכולת הריפוי, איחוי, פלא וקסם רפואה, נס גלוי ממש, שחוויתי איתה בפצעותי הקשות, בעמוד השדרה.
לרגע אני מניחה בצד את שאר הקסמים שלה, כדי להתמקד ביכולת הריפוי הפיסית שלה.
לסיפור שבכות רבות ושונות של קסם, אך אספר בקצרה את המסע שאני עוברת עם האמניטה מוסקריה, בדגש על רפואת כאב, נושא שמעסיק אותי מאוד, בגופי, בשנה האחרונה. אקדים ואספר למי שלא מכיר: לפני 20 שנה עברתי תאונה, שבעקבות התזוזה הקלסית של הויפלש, אבל עם סנטימטר מיותר, עברתי ניתוח שבו הוציאו לי את הסחוס מבין החוליות c6וc7 וקבעו אותן אחת לשניה, בפלטת טיטניום קדמית. היו שנים שהכאב שלט והיו שנים שהוא נשכח לגמרי ונעלם.
בשנה האחרונה חלה בהדרגה והתמדה, בעקבות הקיצור שהקיבוע יצר (הסבר של
דר' דווידסון, שעלה 1500 שח ויום נסיעה) חלה החמרה, שנראית בM.R.I כך:
בין C2- C3 בקע דיסקי אחורי ומרכזי קטן
בין C3-C4 בלט דיסק אחורי ומרכזי, לחץ קל על חוט השדרה
בין -C5-4C בלט דיסק דיפוזי, לחץ על קדמת חוט השדרה, הצרות משנית בינונית של תעלת השדרה, הצרות בולטת של תעלת השורש משמאל
בין C5-C6 קיבוע חוליות בטיטניום (הניתוח)
בין C6-C7 בלט דיסק דיפוזי קל
לכודה בין שני עולמות (הצילום m.r.i נעשה ברגעים טובים, מעניין איך היה נראה הצילום בזמן כאבים) ובתוך יאוש מטורף: הרפואה המערבית שיש לה את ה'ניתוקים' שלה ומציעה רק אין סוף כימיקלים מכבים ומפרקים ומאידך מחוסר הבנה מעמיקה/רצינות עד הסוף של הפתולוגיה, ברפואה הטבעית.
את הניסוי והלמידה אשתף כאן בראשי פרקים:
שני ניסיונות בשני התקפי כאב קשים, של לקיחת כמות לא מדודה ואני סקרנית לקראת התוצאה של השלישית, של המחקר הסודי שלי. תוך כדי תפקודי החייים והמחשבה על הניסוי ב'התקף' הבא, אני שואלת את עצמי איך היא תוכל להתגבר? הרי זה לא אפשרי…מכיוון שגם תחת השפעת משכחי הכאבים כימיים הכי חזקים: 'זדיאר,' 'ליריקה'…עדיין חשה את הכאבים. בעוד החלק הזה, במשוואה נותר בראשי, לא פתור, איך היא תצליח עלהם????? זה נראה לחלוטין לא אפשרי!!! ...ובמקביל אני לומדת לזהות ( כי ההתקפים הולכים ונהיים צפופים) התנועות העדינות שבתוך ההתקפים: להרגיש את האנרגיה משתחררת, שעות לפני שהכאב עוזב, וגם את הרגעים שלפני, שכזה רק "רומז" ו"מתבשל".
בהתקף השלישי (סוף פסח ואין סוף אירוחים) שכאב שוב מכניע אותי ואני נכנסת לאוהל שלנו עם הביקוליזר לבכי נואש ותחנונים לניסים, לתוכי מחלחלת ההבנה שמדובר בכאבים לא הגיוניים, לא אנושיים! ההתקף מסתיים בהקאה סמיכה, בה גם של פיסות האחרונות שנותרו לי ממנה, מלכת היער האהובה, ואיתם התקווה האחרונה. (הקאות הן חלק מוכר לי בהתקף כאבים, כשהמערכת כבר לא יכולה לשאת את הכאב ומנסה לפרוק מעצמה את העומס. הבחילות קשות, אבל לאחרהן המערכת מצליחה להרגע ובמקרים ברי מזל - לשינה)
פרט ליפיפיות שקיבלתי מחברה, לא נותרה לי"אספקה", וזה עולה בשקט ובהתמדה, כמו עננים אפורים במרחבי השמיים כחולים, אבל אני מבינה שצריך לקחת כבר בשלב ה"רמיזה" ולא לחכות שיתחיל לצרום, לנסר ולרסק אותי ליסורים: אחת כמו חצאית גדולה ואחת יפיפיה ובנונית. בתוכי אני ממש מתחננת: לא רוצה גם לארוע המשפחתי המשמח ושוב, להתנצל, להתייפך, להכביד, לסבול. מוצאת עצמי נגשת כל חצי שעה לאלטר (מקדש) ובוצעת משלמותה עוד סליס, ועוד אחד ועוד אחד, מוסיפה שפע של C.B.D ונדבקת לביקוליזר ולמיטה, באוהל עטוף עצים אהובים ומנחמים.
למרבה ההפתעה בארוע המשפחתי הכאב הלך ונעלם ואפילו מצאתי עצמי באחדות מיוחדת ששרתה שם... רוקדת ורודקת...חושבת לעצמי ...בטח זה יפיל אותי לסיוט של ארבעה ימים, אבל כבר זה לא משנה לי, לפחות שמחתי עם חברים אהובים. למחרת אני קמה עם שרירים תפוסים. אני גם ככה במין ויתור כזה, כניעה, כמו "ילדת כאפות", מוכנה לבאה, כבר מכירה את הפתולוגיה (עברתי דרכה כבר כמה פעמים) בסוף כל השרירים משתחררים ורק הצוואר נשאר כואב לעוד כארבעה ימים....
למרבה ההפתעה הכל משתחרר באורח פלא ועד שבת אני ברכות כאילו בלעתי ענן צמר גפן מתוק: חדה בראש, סבלנית ומנדבת את המצב, למבצע ביקור אצל אבי.
רכות ואושר עוטפים את כל הוויתי. ביום ראשון תרגול בוקר, מתחילה ו...נשאבת למשדר .
תוך כדי טיפול בעייני 'משדר' (משרד) זה מתחיל לטפס באופן אכזרי: כמו מפלצת עם משורים שמטפסת וכובשת, אני נזכרת שנתתי לחברה ממנה מתנה ואוספת, מברכת ואוכלת בשמחה. בבית אוכלת עוד שתיים, ממשיכה לסידורי בית ספר, בכאב חזק וקושי להחזיק את הראש, רק מחכה שיגמר, נוסעת לתדלק אבל זה גדול עלי, ליד התחנה חונה את האוטו ונחה לכשעה.
יום שני אחר צהריים: שוב זה מתחיל לנסר, בין הגולגולת לעמוד שדרה. הממתינים בתור אצל האוורטופד לא יכולים שלא להבחין בגלי הדמעות שעולים לעיני אחת לכמה זמן, בשל הקושי להחזיק את הראש, ומוותרים לי בתור. הרופא השקוע בכרוסתו שוקע לבחינת מסמך התשובה של בדיקת הM/R/I "המצב לא טוב" הוא אומר לעצמו וממשיך להקליד מבלי להרים עניו אלי... בכוחות אחרונים מגיעה הביתה, כ"כ מיואשת מהכאב ולא מצליחה למצא זווית להניח בה את הראש. עוד ארניקה ועוד כורכום, ואחרונה קטנה ויפיפיה, שנשארה לי קטנה. נרדמת ביאוש בסלון. מתעוררת לאחר שעה מופתעת: הכל עבר.
יום שלישי אני ממשיכה ב'הי' המטורף של הספוגיות הרכה והמתוקה: מתרגלת , ממשיכה למשדר, פועלים באופן נואש לחדש את ה"אספקה", ובשהיא מגיעה, לאט לאט הכל נרגע ומתחילה לכתוב את זה המאמר בהודיה ענקית לבוראת עולם, ובתחושה ברורה שיש לי עזרה פלאית לסבל וכאב בעולם. מאושרת מהדרך השובבה של האלה, איך סבתי, משוודיה, בספר הילדים שקראה לכולנו, כבר רמזה.... ואיך הגיע אלי שאוכל לעזור לעוד סובלים בעולם...אז נשלחתי לעוד מחזור העמקה, ורק אספר בקצרה, שבאימת פחד וכאב בלתי נסבל, העלתי את המינון, ארחתי סדנה, העלתי עוד מינון ושוב הנס קרה.
כרגע, כשלא כואב בכלל וזה נס שקשה לתאר אותו במילים
מתלבטת האם בכל זאת לקבל את הטיפול הקונבציונלי של הזרקת סטרואידים,
כי בכל זאת יש לנו חתיכת מעבר (בית)
(וגיל המעבר שהצטרף לחגיגה עכשו)
אעדכן כאן באופן מקוצר
את המשך החקירה
ואספר עליה עוד
לעוקבים כאן
המאמר היחידי שמצאתי עד כה בעניין
אשמח לעזרה בתרגום
או עוד עדיות, באותו עניין
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4614567/
מרגישה שליחות אדירה, לתת עדות חיה, בסרטון כאן:
ארכז כאן מידע רלוונטי של מחקר שנעשה בתחום
מוזמנים לשאול, להגיב ולעקוב
בהחלט נותן השראה ואני חייב לציין
שאני פשוט נדהם לקרוא את המאמר הזה ולגלות כמה שהמצב שלי דומה וחלק גדול מהסיפור אחד לאחד כמו אצלי
סיפור ארוך של התמודדות עם הרפואה ושלל רופאים שלאו דווקא עוזרים ואף בחלק מהמקרים גורמים להחמרה במצב.
בעקבות תאונה שעברתי אני שנים מתמודד וסובל מפריצות דיסק שבר בחוליה פיברומיאלגיה בעיות עיכול קטרקט ומכל מיני כאבים והתקפים ''מנסרים'' שרופאים מרימים גבה משום מה לאור התיאור הנ''ל
גם אני עברתי ניתוח להחלפה וקיבוע חוליות הצוואר
וכבר הייתי בדרכי לאשפז את עצמי בבית חולים פסיכיאטרי שרק יתנו לי משהו נגד כאבים לוריד אבל אני עוצר את עצמי כל פעם מחדש כי אני יודע מראש את הנהלים הבירוקרטיה וחוסר היעילות וההתנהלות של כל המקומות הללו שאמורים לסייע לאנשים במצבנו…
מרתק מאוד אהבתי אשמח לשמוע עוד❤️
מהמממם זה עובד